יש אנשים שמרגישים כי עצם היותם שמנים מהווה עבורם מעין גזרת גורל, גנטיקה דפוקה, תוצאה של תזונה מערבית לא מאוזנת וכו'. יש אנשים שלא מוותרים ומנסים את כל שיטות הדיאטה החדשניות כדי לרדת במשקל, לפעמים הם משיגים את המטרה שלהם אבל בסוף הם תמיד חוזרים להיות שמנים.

אולם, יש אנשים שהבינו כי השמנה, אכילה מוגזמת, לא מאוזנת ולקויה אלו לא מהווים תוצאה או גזרת גורל אלא סימפטום לבעיה אחרת, לעיתים עמוקה, הדורשת טיפול. כמו שלעיתים הכאבים שאדם מרגיש ברגל, מקורם בכאבי הגב שמהם הוא סובל לאחרונה.

לפני שאני עובר לדרך שבה אני מתמודד עם העניין המהותי הזה אני רוצה לחדד את הנקודה – כל פעם שאתם עומדים מול המקרר ו'רק' טועמים ממה שיש לו להציע לכם, כל פעם שאתם חיסלתם רבע עוגה לבד ואז מוצאים את עצמכם נדהמים איך הרגע אכלתם כמות עצומה של קלוריות ריקות – הגוף שלכם חווה מצוקה שמקורה לא באוכל. לא מדובר בגורל, גנטיקה, או שום דבר אחר.

ראשית כל – עליכם להביט פניה ולהקשיב. עליכם להביט פנימה ולהפנים מה מקור הבעיה. מה הביא אתכם לחסל רבע או חצי עוגה לבד? למה?

כן, כן – פשוט תשאלו את עצמכם למה?

עליכם לשאול את עצמכם בכנות, בנועם, מתוך קבלה וסליחה עצמית – למה? אל תשפטו את עצמכם, אל תכעסו על עצמכם ובטח שלא תשנאו את עצמכם. זה פשוט יעשה את הפעולה ההפוכה למה שאתם מבקשים. תראו את זה כך: מי שנתקע עם האוטו בחול – ככל שהוא ייתן יותר גז וינסה לנסוע מהר יותר – כך הוא יתחפר עמוק יותר בחול וישקע.

כך בדיוק עובד עניין שנאה עצמית. ראשית כל, תסלחו לעצמכם, תקבלו את עצמכם ותתחילו לאהוב את מה שאתם רואים מול המראה. זה ראשית כל הדברים ורק משם יבואו התשובות האמתיות.

אחרי שתשאלו את עצמכם – למה? מהר מאוד תבינו כי אכלתם לא כי הייתם רעבים ולא היה שום צורך גופני בחיסול העוגה או התבשיל מאתמול שנשאר במקרר.

מהר תבינו כי יכול להיות ש:

  1. משעמם לכם
  2. אתם בלחץ
  3. אתם במצב רגשי מהורהר
  4. אתם עצבניים
  5. אתם שמחים
  6. אתם עצובים
  7. וכל מצב שבו אין לכם שליטה על מה שקורה

אני, לדוגמא, חוותי את הבולמוסים הגדולים ביותר שלי כשהיה לי יום חופש שאותו העברתי בבטלה מוחלטת או סתם אחה"צ ללא מטרה מוגדרת. אומנם אני כותב את אחד המקורות שלי לאכילה רגשית ולא מודעת אבל זיהוי המקור הוא עניין שדורש זמן, הקשבה עצמית, סבלנות וסובלנות לעצמכם.

ברגע שהבנתם מה מקור האכילה שלכם – תתחילו לראות כיצד אתם מטפלים בה – האם זה למלא שעות ריקות בפעילות מקדמת עשייה, אם זה לקחת חלק בפעילויות שיעלו לכם את המצב רוח או קבלת טיפול מקצועי מתאים.

הפתרון הנ"ל הוא פתרון לטווח ארוך. בטח אתם שואלים את עצמכם איך אני מתמודד עם הבולמוס שיתקוף אותי מחר בבוקר?

כאן אני חושף אתכם לכלי מאוד עוצמתי שפיתחתי עם השנים כדי להתמודד עם הבעיה. זה המקום להזכיר כי הוא יעבור רק עם כל הגישה שלכם תהיה גישה בריאה מתו הבנה כי לטווח הארוך זה יעשה לכם טוב.

ברגע שאני מזהה כי אני מתחיל לנשנש או מתחיל לנקר מתוך המקרר או כל דרך בה אני מתחיל לזלול –

אני עוצר – לוקח בקבוק חצי ליטר, ממלא אותו במים מהברז ושותה את כולו. פשוט כך. ברגע שתרגישו שאתם מלאים, שתקבלו את התחושה המזויפת שאתם שבעים – תוכלו לחשוב בהגיון ותצליחו לעצור את עצמכם מלהכנס לתוך הלופ הזה של הבולמוס.

מי שלא יכול לסיים את כל הבקבוק – שישתה ככל שהוא יכול – כוס אחת, שתי כוסות, שלוש וכו'.

הרעיון מאחורי הכלי הזה הוא פשוט – לאפשר לעצמכם לעצור רגע ולחשוב. לעצור רגע שבו תוכלו להבין מבחינה אובייקטיבית מה אתם עושים.

ככל שתרבו לשאול את עצמכם למה ותענו לעצמכם תשובות כנות ואובייקטיביות – תתחילו להבין מה מקור הסיבה ולטפל בה, ואולי לתת מענה זמני, בזמן אמת.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here